תלמוד ירושלמי בבא בתרא ד׳:א׳

1 משנה: הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת לֹא מָכַר אֶת הַיָּצִיעַ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְתוּחָה לְתוֹכוֹ וְלֹא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ וְלֹא אֶת הַגַּג בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵינוֹ מָכוּר.

2 הלכה: הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת כול׳. רִבִּי נָחוּם בְּשֵׁם רִבִּי חִיָיה בַּרַ בָּא. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בָהּ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע עַל רוּם עֲשָׂרָה. וּבִלְבַד בִּמְקוּרָה וּבִמְגוּפָּף. אָמַר לוֹן רִבִּי זֵירָא. כָּל הָדֵין פֵּירוּשָׁא הִפְרִשׁ לְכוֹן רִבִּי חִיָיה בַּרַ בָּא.

3 וְלֹא אֶת הַגַּג בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. סוֹף דָּבָר מַעֲקֶה. הָיוּ אֲחוֹרֵי בָתִּים מַקִּיפִין אוֹתוֹ הָיוּ שָׁם עֲמוּדִים וְכָלוֹנְסִיּוֹת עַל גַּבֵּיהֶן. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵינוֹ מָכוּר. אָמְרִין. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ שָׁם מַעֲקֶה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים.